גז"ד לרופא שהורשע בנסיון לשידול לרצח חתנו ובאיומים

1.         הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בביצוע עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 [חוק העונשין]  וכן בעבירה של ניסיון לשידול לרצח, לפי סעיפים 300(א)(2) ו- 33 (1) לחוק העונשין [בהכרעת הדין, בעמוד האחרון, נפלה טעות הדפסה ונרשם סעיף 330(א)(2), במקום סעיף 300 (א)(2). הננו מורים על תיקון טעות סופר זו].

העובדות תוארו בהרחבה בהכרעת הדין. על רקע טרגדיה משפחתית, ששורשיה בהתנהגות המתלונן, הנאשם ביקש להביא לחיסולו. לצורך כך, ניסה לשדל אחר, מבלי שידע כי הינו סוכן משטרתי, שיירצח את המתלונן ובתמורה ישלם לו, לאחר שיראה את הגופה, סך 35,000 $.

ראיות לעונש

2.         מטעם הנאשם העידו העדים הבאים:

עבד מחמוד עבדלקאדר, איש דת, אחראי על המסגד בכפר יאסיף, מורה ועורך סולחות בכפר. לדבריו הוא מכיר את הנאשם, מאז שהיה תלמיד בי"ס תיכון. הוא העיד שהנאשם מעולם לא היה מעורב במעשי אלימות. לדבריו הנאשם הינו אדם שקט שסייע באיסוף תרומות לצורך בניית המסגד בכפר.

ד"ר אכרם חסון, מי שהיה ראש עיריית כרמל וכיום משמש כנשיא מכללת כרמל. היה גם מנהל אגף הנוער ומתנ"ס בדליית אל כרמל. הוא הכיר את הנאשם עוד מתחילת שנת 1984, עת שהנאשם היה רופא בישוב והתנדב במשך 3 שנים, ללוות כרופא את קבוצת הכדורגל המקומית. הוא העיד שהנאשם זכה בתעודת הוקרה מדליית אל כרמל על סיועו ותרומתו לקהילה בתחום בריאות הציבור.

עוד העיד כי  דרכיהם הצטלבו שוב, בשנת 1989, כשהנאשם עסק בפעילות ציבורית והיה ממלא מקום ראש המועצה בכפר יאסיף. מאז יש ביניהם קשרים חברתיים.

 לדבריו הנאשם אדם הגון, אמין, שקט, ישר, אזרח למופת שחושב לעשות רק טוב.

אברהים מאלק מוגרבי, סופר ומשורר, חתן פרס משרד החינוך. כתב יותר מ- 15 ספרים בערבית, שנודעו לדבריו, בארץ ובעולם.  העד הוא שכנו של הנאשם, שמכיר אותו יותר מ- 40 שנים.  לדבריו הנאשם  אדם ליבראלי, מתעלה מעל שייכות סקטוריאלית, משפחתית ודתית. הנאשם פעל במשך שנים רבות למען הכלל, עזר כרופא, כמלומד וכאדם לאנשי השכונה העניים. הוא גם סייע לעד עצמו, במחלתו.  עוד מסר שהנאשם תמיד תרם לפיתרון בעיות חברתיות וסייע לאנשים ללמוד.

פאלח מוהנה פאלח  מנהל מרפאת קופ"ח בישוב כיסרא- סמיע. הוא מכיר את הנאשם מאז 1993, אז הנאשם החל לעבוד במרפאה כרופא משפחה. לדבריו הנאשם היה רופא טוב, אדם טוב, בעל יחסי אנוש מצוינים.  הוא עזר לתושבים, תרם לציבור והרצה בנושאי בריאות, גם מעבר לשעות העבודה.

עוד העיד שהנאשם היה אבא מצוין, דאג לבנותיו שלמדו מחוץ לבית, עודד את אשתו ללמוד באוניברסיטה ועזר לה. כמו כן לדבריו, הנאשם אדם צנוע ומקובל חברתית והוא מקווה שיעשה עמו צדק.

טיעוני הצדדים

3.         ב"כ המאשימה הבהירה כי לנאשם אין עבר פלילי.  העבירות בוצעו על רקע של פגיעה בכבודו של הנאשם. לדבריה, מעשי המתלונן, חמורים ככל שיהיו מבחינה מוסרית, אין בהם כדי להפוך אותו ל"בן מוות" ואין להתיר את דמו.

היא הצביעה על חומרת המעשים של הנאשם והפנתה לכך שהמחוקק קבע בצידה של העבירה בה הורשע הנאשם, 20 שנות מאסר. כבר בשנת 2006, הנאשם איים על המתלונן שירצח אותו ולאחר מכן, התרחשו אירועים, שפורטו בהכרעת הדין ושאילצו את המתלונן לעזוב את הכפר וכפי הנראה, לא יוכל לשוב לשם. לטענתה, הנאשם לא התחרט ולא התלבט במהלך השיחות עם השוטר הסמוי, על אף שהאחרון נתן לו מספר הזדמנויות לסגת מתוכנית הרצח. הוא דרש את ביצוע הרצח ואף הבהיר, כי אם הם לא יבצעו, יפנה לאחרים. התוכנית נכשלה רק כיוון שמדובר היה בסוכני משטרה.

לדברי הפרקליטה, איש מעדי האופי שהעידו על תרומתו ותכונותיו של הנאשם לא גינה  את מעשיו. לטעמה, יש חומרה מיוחדת דווקא בכך שמדובר ברופא, אדם מכובד המהווה דוגמא לקהילה,  לעומת אנשים שדרך העבריינות לא זרה להם.

ב"כ המאשימה ביקשה לגזור  על הנאשם  עונש מאסר בפועל מרתיע, לתקופה ממושכת וכן מאסר על תנאי.

ב"כ המאשימה הפנתה למספר פס"ד בהם הוטלו בגין עבירה של ניסיון לשידול לרצח, תקופות מאסר בפועל בין 34 חודשים ל- 4 שנים, בין השאר, על נשים שהודו בביצוע העבירה ובמסגרת עיסקאות טיעון וטענה כי המקרה הנדון חמור יותר.

4.         סנגורו של הנאשם טען שמדובר בטרגדיה אנושית וסיטואציה קשה ביותר אליה נקלע הנאשם. לדבריו, האירועים שפקדו את הנאשם פגעו פגיעה יסודית, קמאית בתמצית האנושית לפיה חי וכי לא מדובר בסתם פגיעה בכבוד. הוא  הפנה לעדותם של עדי האופי, שהעידו שהנאשם ניהל חייו באופן ראוי, הגון ישר ותרם לחברה כאיש קהילה וכרופא. דבר בחייו של הנאשם לא הכין אותו לאותה סיטואציה נוראה אליה נקלע ושהפכה אותו לאדם לא רציונאלי, לא הגיוני, הפועל מכח תחושות ויצרים עמוקים שהתעוררו בליבו,  שלדברי הסנגור "אף אחד לא יכול להישבע שלא היו מתעוררים בליבו  לנוכח הסטואציה הזו".

הסנגור טען כי יש לאבחן את עניינו של הנאשם מהמקרים בפסיקה, אליהם הפנתה התובעת, כיוון שהמחשבה הנוראה להביא למותו של מי שהרס את ביתו ומשפחתו, לא נולדה במוחו, אלא ניטעה שם על ידי הסוכן רמי. לדבריו הסוכן המשטרתי, היה מי שהעלה את האפשרות לרצוח את מי שהנאשם רחש לו שנאה ואיבה. הסוכן המשטרתי העביר את הנאשם ממצב של מחשבה, טינה וכעס לדרך המידרדרת של מעשה ופעולה.